מאמרים נוספים

קשיים בתקופת ההתבגרות

קשיים בתקופת ההתבגרות

גיל ההתבגרות מביא איתו התמודדויות שונות ומורכבות. המתבגרים חווים שינויים פיזיים ורגשיים והופכים לאנשים בוגרים בתהליך איטי. פעמים רבות התהליך מלווה בקשיים, אותם חווים גם בני המשפחה והסביבה הקרובה. מהן הסיבות למרדנות...

אהבה, מונוגמיה וניאוף

אהבה, מונוגמיה וניאוף

אהבה ראשונה, נישואים ראשונים, נישואים שניים, 80% גירושין. מה זה? למה אהבה לא נשארת לנצח? מה אנחנו מחפשים? סקס? אהבה? משפחה? ניאוף? במה תלוי הניאוף? בהורות לקויה? בנישואים כושלים? בחברה לעיתים מקובל לחשוב שגברים הם...

איך לגדל “אריה” שלא יאכל אתכם?

איך לגדל “אריה” שלא יאכל אתכם?

שאלו את הלביאה:  את אשת מלך החיות. את חכמה וחזקה. אין מי שיכול להשתוות לך בצייד. אז למה את מביאה רק גור אחד? ענתה הלביאה: כי אני מביאה אריה. עכשיו אני רוצה לדבר על הצלחה של ילדנו כתחושת הצלחה הורית. איך לעשות הפרדה....

פוסט־טראומה: כשהגוף מגיב כאילו הוא בסכנה

 מהי פוסט־טראומה ולמה היא כל כך מבלבלת

פוסט־טראומה היא אחת התופעות שמבלבלות את האדם יותר מכל. מצד אחד, הראש יודע שהכול בסדר, שהמציאות בטוחה ואין בה משהו מאיים. מצד שני, הגוף מתנהג כאילו הסכנה נמצאת ממש כאן ועכשיו ופועל בחוסר שליטה. זה מה שקורה כשמערכת הישרדותית עתיקה מופעלת מחדש.

 מערכת ההישרדות של הגוף והזיכרון הגופני

כדי להבין מה קורה בפוסט־טראומה, צריך להכיר את מנגנון ההגנה ההישרדותי של הגוף. הגוף הוא מערכת חשיבה הישרדותית אוטונומית – הוא לומד, זוכר, מזהה ומגיב בלי מעורבות המוח התודעתי.
לגוף כמה שכבות זיכרון: זיכרון אפיגנטי שעובר בין דורות, זיכרון תאים, זיכרון שרירים ורקמות ועוד. הזיכרון הגופני שונה מהזיכרון המוחי. אין לו זמן כרונולוגי או היגיון לוגי. הוא משמר חלקיקי מידע שמאפשרים לזהות סכנה ולהגיב במהירות.

איך הגוף מפעיל תגובה פוסט־טראומטית גם בהווה בטוח

כאן מתחיל המנגנון של פוסט־טראומה. האדם יכול להיות במקום הכי בטוח בעולם – בעבודה, בבית או עם אנשים קרובים. הגוף מזהה רמז קטן בהווה שמזכיר סכנה מהעבר, ומשחזר את חוויית האיום במלואה.
זו תגובה אוטומטית, הישרדותית ולא מודעת, ומהירה בהרבה מהמחשבה. האדם נכנס למצב דחק מלא, כאילו הוא שוב בתוך האירוע המקורי. מבחינת הגוף אין הבדל בין אז להיום, בין שם לכאן. נוצר פער ולעיתים ניתוק בין המציאות לבין התגובה הגופנית.

למה תסמיני פוסט־טראומה נוטים להתרחב

אחת התופעות הקשות בפוסט־טראומה היא התרחבות התסמינים. ככל שמתרחשים יותר התקפים, כך גדלה כמות הטריגרים. כל התקף חרדה נצרב בגוף כאירוע מסכן חיים נוסף.
הגוף לומד אותו, שומר ממנו מידע נוסף, ומחזק את תחושת הסכנה גם במקומות ומצבים שבעבר היו בטוחים – בית, עבודה, כביש, לילה ועוד.

למה ניסיון לשלוט בהתקף עלול להחמיר אותו

הניסיון לשלוט בתגובה הגופנית עלול דווקא להחמיר את המצב. המערכת ההישרדותית פועלת כדי להגן. כשמנסים לעצור את ההתקף, להסתיר או לדכא אותו, הגוף מפרש זאת כסכנה נוספת ומגביר את התגובה.
כך נוצר מעגל שמזין את עצמו: יותר טריגרים, יותר התקפים, ויותר מאמץ לשלוט בגוף – שמעצים עוד יותר את הפעילות ההישרדותית.

פוסט־טראומה רדומה: למה היא יכולה להתפרץ גם אחרי שנים

פוסט־טראומה יכולה להיות רדומה שנים רבות ולהתעורר בבת אחת. הגוף שומר זיכרון עמוק בתת־המודע ההישרדותי, ואפילו אחרי עשורים, טריגר אחד יכול להפעיל מחדש את כל המערכת ההישרדותית הקדומה.

טיפול בפוסט־טראומה: עבודה עם הזיכרון הגופני

טיפול אמיתי בפוסט־טראומה חייב לעבוד עם הזיכרון הגופני. פוסט־טראומה אינה עניין של כוח רצון, שליטה או חשיבה חיובית.
טיפולים שפועלים רק דרך ההיגיון או הרגש אינם נוגעים במקור הבעיה, ולכן מתקשים להביא לשינוי עמוק ויציב.

האם אפשר להחלים מפוסט־טראומה

פוסט־טראומה אינה גזרת גורל של חיים שלמים של סבל. בעבודה טיפולית מתאימה ניתן להחזיר בהדרגה את תחושת הביטחון, להפחית תסמינים ולהשיב את היכולת לחיות חיים מלאים ויציבים יותר.

קבעו איתי פגישה

מלאו את הטופס ואחזור אליכם

*לא נעשה שום שימוש במידע, והפרטים האישיים שלכם נשארים חסויים!​

allarabin@gmail.com

© אלה רבין 2020 כל הזכויות שמורות